הפוליטיקה ויום העצמאות - מה הקשר? / נמרוד נוי
21/4/2010
את חג העצמאות חגגתי כמו כל עם ישראל עם משפחתי חברים ובשר על גחלים. יום קודם התכנסנו אל תוך האבל הלאומי והאישי שלנו על הנופלים במערכות ישראל. גם ביום אבלנו וגם ביום שמחתנו מיד לאחריו הייתי ממוקד כל העת בהרהורים נוגים סביב הפער האדיר שנוצר בתוכנו בין האנרגיות הכל כך חיוביות שמפכות בנו לבין כשלוננו הדורי לנהל את חיינו כאן בשכל טוב, בתבונה ובמקצוענות.
בין הסיפורים המדהימים על הנופלים במלחמות ועל אישיותם וכשרונותיהם יוצאי הדופן לעיתים, בין השירים המדהימים שנכתבו בארץ הזו והביצועים המרגשים שלהם, בין דפי העיתונים והכתבות לחג על השגינו הרבים, בין חידון התנ"ך וטקס חלוקת פרס ישראל היוקרתי והמכובד כל כך, ובעיקר בעיקר הכמיהה הזו העולה מתוכנו אל מציאות קולקטיבית טובה יותר, אל חיים איכותיים יותר ברמה הלאומית שלנו - לא יכולתי שלא לחזור ולשאול את עצמי מה קרה לנו כאן. מה קרה לנו שאנו כל כך טובים ואיכותיים ברמה האישית ונופלים על הפנים בכל הקשור להתנהלות חיינו הציבוריים. הבזבוז המשווע והכשלון הזה למופת שלנו אינם נותנים לי מנוח.
הדיסוננס הזה בין הפרטי לציבורי בחיינו טורד אותי כל העת. איך קורה הדבר שבכל מקום אשר איננו קשור באופן ישיר לידה הארוכה של המדינה, בכל פינה כזו בחיינו בה הדברים נעשים ללא תלות וקשר ישיר כלשהו ליסוד המשילות ולספרה הפוליטית, אנו עושים חייל פורחים ומשגשגים, ודווקא בעניין הלאומי הקולקטיבי אנו מפשלים. הרי רק דור אחד ושנים לפנינו כאן התחוללה בעולם היהודי כולו המהפכה הציונית והוקמה מדינת ישראל כמעשה חריג ויוצא דופן בהיסטוריה האנושית כולה. ובמאה השמונה-עשרה חוותה יהדות אירופה תהליכים מדהימים של התעוררות והתחדשות תוך יציאת הצלה כמעט מחיי ניבון ושקיעה אל עבר הנאורות והחזרה להיסטוריה של העם היהודי.
מאיין כל היכולות האנושיות הגנוזות האלו? איזהו המעיין ממנו הם נובעים? הסברים לכך ישנם ודאי רבים. אך יותר מכל נדמה לי כי ההליכה שלנו על הקצה בין הקיום הנוכחי והעוצמתי שלנו לבין האיום התמידי עליו, החיים על הגבול הדק הזה בין המזרע לישימון, לא רק בתקופתנו אלא לאורך כל ההיסטוריה שלנו, הם הם המעיין והמקור לעוצמות הגדולות שבתוכנו.
עד שלא נפצח את החידה הגדולה הזו של קיימונו נתקל בוקר בוקר בקשיים הולכים ומתגברים שמוקרם בהתנהלותם המחדלית והביזיונית של חיינו הציבוריים. עד שלא ניתן תשובה לכישלון למופת הזה של חיינו נמשיך לדמם, לחרוק, לזייף ולצבור עוד ועוד הפסדים ההולכים ומאימים על עצם שרידותינו כאן. חשוב מאוד שנבין שכוונות טובות בלבד אינם מספיקים כאן, ונדרשת לנו יכולות של גדולה ותעוזת הרוח שאיפיינו את האבות המיסדים של המדינה, שמאז העלמותם נעלמה גם היא ונמוגה לה מתוכנו. עד שלא נבין שהתנהלות חיינו הציבוריים היא חוכמה שיש להשקיע בה יכולות גבוהות ומקצוענות רבה, ושיש לתת עליה את הדעת בדיוק כפי שנותנים בדברים אחרים - לא ניצא מן הביצה בה שקענו.
לפוליטיקאים שבקרבנו ולמובילי הציבור למיניהם ומנהיגיו יש לומר בעוצמה ובבוטות רבה, כי הם מופקדים על דבר מאוד מאוד יקר, ולהם אחריות עצומה שחייבת להדיר שינה מעיניהם. שעליהם לקום כל בוקר בתחושות פרנואידיות קשות שמא לא עשו את המוטל עליהם כשליחי הציבור, שמא אינם קוראים נכון את המציאות, שמא אינם מבינים את גודל השעה והאחריות המוטלת עליהם, ובעיקר בעיקר אינם מתרוממם לגודל העשייה הנדרשת מהם. אנו הולכים בימים אלה על חוט מאוד דק המפריד בין שקיעה והדרדרות לבין שגשוג ורווחה בכל הקשור בנו ולא בסביבתנו החיצונית.
הגיע העת לשים את האצבע על הדופק הזה של חיינו ולומר לעצמנו 'כאן הפרונקל הגדול שלנו'. כאן המוקד שאם נתמודד עימו בהצלחה הוא יקרין אנרגיות חיוביות על כל סביבותיו. די לנאומי החג השדופים של הפוליטיקאים שלנו ולגבב מכבסת המילים שמציף אותנו על ידם. הגיע זמן התבונה. זו העת לגדולה ולתועזת הרוח בקרבנו. ואל לנו לשכוח ולהזניח את המקצוענות הרבה הנדרשת מעמנו כדי להתמודד בהצלחה בכל הקשור לספרה הציבורית של חיינו כאן.
